שב"ק ס' – נופל וקם (מדינה בדרך עם הדר מרקס)
שב"ק ס' מבצעים את "נופל וקם" במדינה בדרך עם הדר מרקס
אמיר בסר (פלומפי, פלומפי בי) – על הגיטרה
דני ניב (מוקי, מוקי די)
עמיר ירוחם (מירו)
כפיר ארצי (חמי)
נמרוד רשף (נימי נים)
עורכת: יסמין ישבי
מנהל דיגיטל ראשי: ברק איצקוביץ'
סאונד: גלעד בלום
מפיקות: אביטל שטאל, שיר אלמוזנינו
צלמים: יונתן שלו, רפאל חייפץ
עריכה: יואל קנול
מפיק באולפן: שני סלע
רוצים עוד מגלגלצ?
עשו לנו לייק בפייסבוק – https://www.facebook.com/glglz.co.il
עקבו אחרינו באינסטגרם – http://glglz.im/instegram
עקבו אחרינו בטיקטוק – https://vm.tiktok.com/ZSeYC7bo9/
בקרו באתר שלנו – http://glglz.im/HomePage
הורידו את האפליקציה באנדרואיד – http://glglz.im/GooglePlay
הורידו את האפליקציה באייפון – http://glglz.im/apple
Click to rate this post!
[Total: 0 Average: 0]
You must sign in to vote
נימי נים אגדה
נימי נים 💚
אדירים!!!!!!!❤
מה קרה לפלייבק
איזה מוזר לראות את נמרוד רשף בלי הראסטות
התענוג האולטימטיבי
מדענים גילו שנמלה שנחשפת לחום במהלך פעילות עם נמלים אחרות מתנהגת כאילו היא לא מרגישה זאת. היא ממשיכה בהתנהלות הרגילה עם כל הנמלים האחרות ומשנה את כיוון התנועה שלה רק כשכל שאר הנמלים עושות זאת.
הדבר נכון גם לגבי להקות דגים ולהקות ציפורים כמו זרזירים למשל. הם אינם הולכים זה אחר זה, אלא נעים כאילו הם אורגניזם אחד המורכב מאינספור יחידים. אינני יודע אם הם עושים זאת על ידי שחרור הורמונים או על ידי משהו אחר, אבל התוצאה היא שבתנועתם הם לגמרי מסונכרנים זה עם זה.
בני אדם אינם יכולים להרגיש כך. נשללה מהם היכולת להתמזג לחלוטין בקבוצה. אנחנו נותנים עדיפות לאינדיבידואליות שלנו על פני שאר חברי הקבוצה, ולכן איננו יכולים להתחבר למוח הקולקטיבי כמו זרזירים ולהקות דגים.
מאחר שאיננו מסוגלים לחוש את המוח הקולקטיבי נמנעת מאיתנו הבנת ותפיסת המציאות הקולקטיבית. זה כאילו אנחנו חיים בעולם שבו איננו יכולים לראות מעבר לאף שלנו. עם זאת, דווקא בגלל שאנחנו לא נולדים עם תפיסה קולקטיבית, אנחנו נשיג הרבה יותר כשנפתח את התפיסה הזו. לא רק שנשיג את המוח הקולקטיבי, אלא גם את המחשבה שמאחורי התפתחותו, את ההבדל בין המצב שבו יש לנו מוח קולקטיבי לבין המצב שאין לנו אותו.
ברגע שאנחנו משיגים את התודעה הקולקטיבית אנחנו מגלים סוג חדש לגמרי של תענוג, התענוג האולטימטיבי. בסוג כזה של תענוג אנחנו משתוקקים להרגיש לא את עצמנו, אלא את הקיום הקולקטיבי שלנו, את האחדות שלנו. זו לא דחייה של העצמי, אלא תוספת של עצמי חדש שמורכב ושייך לכל הקיים במציאות. האני המקורי שלנו ממשיך להתקיים ומתווסף אני כולל חדש.
כשזה קורה אנחנו מבינים את המשמעות האמיתית של אהבה ומדוע כולם משתוקקים אליה. באהבה הזאת אנחנו מרגישים בה בעת את האני הנפרד שלנו וגם את המאמצים של כולם להתעלות מעל הנפרדות של עצמם והרצון להתאחד עם האחרים באהבה.
במצב המתקדם הזה האגואיזם שלנו מנסה כל העת להבחין בין מצב של שנאה ופירוד לבין מצב של אהבה וחיבור. ככל שהאגו של האדם גדול יותר, כך שמחת האהבה גדולה יותר כי אגו גדול יותר דורש אהבה גדולה יותר כדי להתגבר עליו.
בסופו של התהליך, האדם מרגיש באופן דואלי הן את האנוכיות הגמורה של האגו והן את האהבה האבסולוטית שקיימת בתודעה הקולקטיבית. מה שדגים וציפורים מרגישים באופן אינסטינקטיבי אנחנו יכולים להרגיש רק ברגע שאנחנו מפתחים אהבה לכל חלקיק שבבריאה. האהבה האולטימטיבית הזו מביאה עימה את התענוג האולטימטיבי.
האהבה האולטימטיבית שכולנו משתוקקים להרגיש היא לא שיאהבו אותנו באופן מוחלט, אלא להרגיש אהבה חלוטה לאחרים. כשאנחנו חווים זאת, אנחנו מגלים שכל המציאות קשורה בין חלקיה באהבה חלוטה.
וואו! מדהים! קבוצה של אמנים מוכשרים שמתקבצים באולפן קטן, עושים מקום, ומשאירים את האגו בחוץ. השילוב של נימי בשיר שהיה עוד לפני- פשוט מושלם! ארבעה סולנים מוכשרים. מי יתן שהפוליטיקה שלנו גם תיראה ככה 😉