קולנוע עדן – 100 שנים לקולנוע הראשון של תל אביב
בלב תל-אביב עומדת חורבה לשימור, כבר 40 שנה. ואנשים מתבגרים לצידה לאור הזיכרונות והנוסטלגיה. ואנשים נעלמים מהנוף והמקום עומד על תילו כאנדרטה לימים היפים והעליזים שפסקו לפני ארבעים שנה.
קולנוע עדן עומד בלב העיר, בלב ובנשמה, וקודם כל זה עוול לסביבה שפרנסי הציבור לא מצאו דרך לטכס עצה כיצד להתמודד עם תוכנית השימור לצורך ניצול המקום לטובת מטרות תרבותיות כפי שנקבע לפני 100 שנה.
מיום פתיחתו שימש "תיאטרון עדן" כבית ראינוע בהנהלת משפחות אברבנאל וויסר. משה אברבנאל המייסד דרש וקיבל מונופול ל13 שנה. למה 13 שנה? יתכן שחשב שבחגיגת הבר-מצווה לראינוע – העסק יהיה בוגר, ויצליח להתמודד עם המתחרים שיקומו לו.
בתחילה היה צורך להתמודד עם מתנגדים ומשמיצים שראו בבתי הראינוע ברחבי העולם מקומות מושחתים, גם השלטון התורכי הרע והחמדן הערים קשיים.
מייסדי אחוזת בית רצו להפוך את "השכונה בחולות" לאחוזה שהם שולטים בה, ולכן היה להם נוח עם המונופול.
מעבר לחולות, ביפו, היה מעין בית קולנוע בקפה לורנץ והיו עוד מקומות ארעיים ביפו שהקרינו סרטים.
ב1913 מאיר דיזינגוף ביקר בבית ראינוע באלכסנדריה – והבין שההמצאה הזו היא צורך תרבותי לעיר הנבנית. לימים דיזינגוף יהיה שותף עסקי עם ברוך אגדתי ביוזמות הקולנוע של שנות ה30.
ההצעות הראשונות שהוגשו לועד בקיץ 1913 ביקשו לבנות "תיאטרון שישמש בשביל סינמטוגרף, וגם מקום לאסיפות עם.
הוועד עמד על כך שהמגרש יישאר בבעלותו וגם בית הראינוע, ובנוסף תהיה צנזורה, כלומר הוועד יפקח על הסרטים המוצגים. ובנוסף, האולם ישמש מדי פעם לאספות, קבלות פנים וצרכי ציבור.
החבר, מרדכי וויסר היה ממשפחות האצולה של 60 מייסדי תל-אביב, איש עסקים ממולח שידע להסתדר בנבכי הבירוקרטיה הלא פשוטה של תל אביב, ובעיקר של השלטון התוכי החמדן. תמורת השירותים המיוחדים, אברבנל הציע ל- וויסר שותפות מלאה, וכך השותפות המשיכה בין המשפחות במשך כ-60 שנה.
החוזה נחתם, ועל פי תנאיו הוועד היה אמור לקבל את הבניין בתום תקופת המונופול, כלומר ב1927. זה כמובן לא קרה. הבניין נבנה מבטון לפי מיטב השכלולים באירופה, המחיר קפץ והוועד לא התלהב להשקיע עוד 15 אלף פרנק. תחת לחץ החובות הועד הסכים להעביר את המגרש לשותפים וגם לערוב להלוואה שלקחו למימון ההשקעה.
ועכשיו לקראת העברת הבניין לטובת מטרות שאינן תרבות – יש לעשות מאמץ להחזירו לתושבי תל-אביב כמקום בעל ערך תרבותי פעיל.
היו ימים
חייבים לשמור על בניין זה שלא יהיה כמו גימנסיה הרצליה שעכשיו עומד מגדל שלום זכר לחוסר מחשבה
יעקב היקר, הסרטון מקסים, ובכל זאת יש לי שתי הערות
1. ב- 1:09 מופיע הכיתוב "מרדכי ויסר נפטר ב 1918" מתחת לתמונתו של בנו של מרדכי, משה ויסר (סבא שלי)
2. ראוי לתת קרדיט לכך שחלק ניכר מהתמונות במצגת לקוח מתוך ספר שנקרא "קדמת עדן" שהוציאה משפחת ויסר.
Wonderful archive