פמת"א עונה 1 | פרק 4 – דבר מה נוסף
כאן 11 | בעקבות העדות מרסל ממונה להוביל את התיק. המתמחים מנסים לבסס את גרסתה של עדת המדינה. מרסל עושה לקמינסקי תרגיל מלוכלך. זהותו של הנוכל שביצע את הונאת המשכנתאות נחשפת.
כל פרקי עונה 1 כאן 👈 https://bit.ly/2RRPIa9
כל הפרקים של עונה 2 כאן 👈https://bit.ly/3gmK0GY
ממשיכים לדבר על פמת"א בפייסבוק: https://goo.gl/u48H5H
על #פמתא: מרסל בן דוד, שוטרת לשעבר ופרקליטה חריגה בנוף הפרקליטות, מוצאת את עצמה במרכז פרשיית שחיתות סבוכה של הון, שלטון ועולם תחתון.
משתתפים: חן אמסלם, אושרי כהן, שלמה בראבא, אלון חמאווי, זהר שטראוס, הילה סורג'ון, עלא דקא, דר זוזובסקי, אורי פפר, שרה פון שוורצה, נינה קוטלר, אמיר קריאף, יניב סוויסה, זהב ליבה, רוסלנה רודינה, אוולין הגואל, איציק כהן, קארין סרויה.
יוצרות ותסריטאיות הסדרה: נעה רוטמן, אסתר נמדר תמאם
במאי: עודד לוטן
#פרק4 #כאן11
להורדת יומן צפייה עם תזכורות לשעות השידור לחצו כאן – https://goo.gl/3dHUsi
לצפייה בלוח שידורי החורף המלא – https://www.kan.org.il/new-tv-guide/
__________________________________________
• להרשמה לערוץ כאן | 11 ביוטיוב ◄ https://goo.gl/nSZXmc
• מוזמנים לעקוב אחרינו כאן | בטוויטר ◄ https://twitter.com/kann
• כאן | באינסטגרם ◄ https://www.instagram.com/kan_israel/
• כאן | אתר האינטרנט ◄ http://www.kan.org.il/
Click to rate this post!
[Total: 0 Average: 0]
You must sign in to vote
למה אין את זה בHOT?
אשת הקשרים המסתורית זו מרי פרקליטת המחוז, או חנה שדה אימא של יערה ולכן היא יודעת כל מה שקורה בפרקליטות? או אולי ורד התמימה לכאורה?
4:22 הוא עם חולצה סגולה ו13:43 הוא עם חולצה כתומה
איזה סדרה אליפות איזה כיף לפתוח ולראות אוהב אתכם כאן
THE ENGLISH FUCKS HAVE FOUND YOUR BULLSHITTERY
,י
וואו… שיחקת אותה מרסל , קמינסקי נפל בפח .
פרופ' אריה אלדד:"מנאייכּ" הייתה יכולה להיות סדרת דוקו-דרמה על פרשת רפי רותם, חושף השחיתות ברשות המיסים, הנרדף מאז על ידי המשטרה הפרקליטות ומח"ש. היא הייתה יכולה להיות סדרה בעקבות פרשת רונאל פישלר ורות דוד ( המככבת גם בעלילות רפי רותם).אבל היא עוקבת בדייקנות מדהימה אחרי פרשת האחים פריניאן. ומי שעיתותיו בידו – מופנה לויקיפדיה, ויהיה בטוח שהוא קורא את התסריט של הסדרה.
מעשה בצחי בן אור, שוטר יס"מ, וגם "חייל" של משפחת הפשע של האחים פריניאן , שנשלח על ידם ב1999 לרצוח עבריין בשם פנחס בוחבוט, עימו הסתכסכו. שנה לאחר מכן נתפס בן אור בשעת פריצה, הודה גם ברצח וביקש להיות עד מדינה , דובב והקליט את שותפו לרצח, שמעון אלמקייס. מן ההקלטות עולה בבירור כי השניים פעלו בשירותם של האחים פריניאן. מנהלי עסקי הימורים וקזינו ו"מוכרים למשטרה"., אחד מהם הורה לצחי בן אור "לפרק" את בוחבוט. צחי ירה בו חמישה כדורים אבל בוחבוט לא מת. הנוגעים בדבר הבינו שצריך לחסל אותו לפני שהוא עוזב את בית החולים ומתחיל לזמר. אל מיטתו בבית החולים שיבא נשלח צוות מתוגבר ("כי שוטר לא בא לבד") וצחי בן אור ירה כדור אחד, אחרון, בראשו .
בחקירותיו במשטרה סיפר צחי בן אור כי קצין בכיר במשטרה, סגן ניצב יורם לוי, משתף פעולה עם האחים פריניאן. צחי בן אור לא זכה למעמד "עד מדינה" כי לא הגיע לעמק השווה על משך המאסר עם פרקליטת המחוז יסכה ליבוביץ, ועם פרקליטת המדינה עדנה ארבל, הוא שוחרר למעצר בית, כלומר הופקר לגורלו, ב2002 ניסו לחסל אותו במושב הודיה, מקום מגוריהם של האחים פריניאן. צחי הבין את הרמז, העיד שוב במשטרה – ונמלט למקסיקו . ובאין "עד מדינה" – התיק "נשכח" באיזה מדף נידח במשטרה ובפרקליטות. חלקים ממנו נעלמו. מין רשלנות כזאת.המשך:"השוטר המושחת" ( סנ"צ יורם לוי, על פי עדותו של צחי בן אור) לא הועמד לדין בעקבות העדות הזו. להיפך. מפקד המחוז (דאז) ניצב משה קראדי מינה אותו למפקד ימ"ר דרום, וקידם אותו לדרגת ניצב משנה. זאת על אף שהיה מודע לעדותו של בן אור, ולכשלים בבדיקות הפוליגרף של הקצין. שרשרת הקידומים לא נעצרה כאן כי כעבור פחות משנה מינה השר לביטחון פנים , צחי הנגבי, להפתעת הכל את ניצב קראדי למפכ"ל, אף שהיה צעיר המועמדים ודל הניסיון שמביניהם. חצי שנה לאחר מכן נרצח גם צחי בן אור במקסיקו. בעקבות תחקיר "עובדה" נפתחה חקירת מח"ש נגד נצ"מ יורם לוי, אך נסגרה מ"חוסר אשמה" (ולא מ"היעדר ראיות"). רק עבירה משמעתית זניחה נרשמה לחובתו. האחים פריניאן נעצרו והואשמו ברצח בוחבוט, אבל בית המשפט שחרר אותם למעצר בית לאחר שקבע שאין תשתית ראייתית מספקת להמשך מעצרם. הממשלה מינתה ועדת חקירה בראשות השופט ורדי זיילר לבחינת הפרשה. הוועדה שלחה מכתבי אזהרה לשני מפכ"לים, שתי פרקליטות מחוז, ומנהל היחידה לחקירת שוטרים – מח"ש. והם, כמו גם נצ"מ לוי ורבים אחרים נחקרו . בוועדה הועלתה טענה כי מדובר בקצה קרחון של מערכת מושחתת לחלוטין : זוהי תיאוריית השחיתות שלא הוכחה בוועדה. התיאוריה הזו נפרסה בפני ועדת זיילר במכתב ששלח אליה נצ"מ מאיר גלבוע. לימים יועץ מיוחד לחקירות שחיתות במשרד מבקר המדינה. גלבוע הציע כי נצ"מ הלוי משמש שליחה של משפחת פריניאן במשטרה, והוא מחפה ומטייח את החקירות נגדה. הוא קודם בידי מפקד המחוז קראדי שבתמורה התמנה לתפקיד המפכ"ל. כוחם של האחים פריניאן להשפיע על השר לביטחון פנים למנות את קראדי נבע לכאורה מכך שהם היו קבלני קולות חשובים במרכז הליכוד, ועבדו גם לטובתו של עמרי שרון, שהיה באותה עת חבר כנסת, בנו של ראש הממשלה אריאל שרון ובעל השפעה מכרעת על מינויים בשירות המדינה. הנגבי הורשע לימים בפרשיה אחרת, של מינויים פוליטיים פסולים , ועומרי שרון הורשע וישב בכלא על רישום כוזב במסמכי תאגיד. גם חושף השחיתות האמיץ סנ"צ אפריים ארליך (קרמשניט) העיד בפני הועדה ( ואולי היה גם מקור חשוב של תחקירני "עובדה") ובכך חתם את גורלו להיתקע עשר שנים בתפקידי רוחב, להיות נרדף בידי מפקדיו במשטרה , כי במשטרה שונאים מלשינים. שונאים "מנאייכּ". רק לקראת פרישתו קודם ארליך. היום הוא נהג מונית. גם שמו של ניצב (בדימ') יעקב בורובסקי, שהיה באותה עת ראש המחלקה למאבק בשחיתות במשרד מבקר המדינה, הוזכר בדיוני ועדת זיילר ונטען בשמו כי הקידומים והתנהלות החקירות בפרשה זו היו נגועים פוליטית. ועדת זיילר ביכרה שלא לעסוק כלל באפשרות שהמינויים והקידומים המעוותים של גיבורי הפרשה זכו גם לתמיכה במעגלים הפוליטיים. בדיקה כזאת של נבחרי ציבור חרגה מכתב המינוי של הועדה, ובדו"ח המסכם שלה כתוב כי לא הובאה בפניה שום ראיה המוכיחה את תיאוריית הקשר הפוליטי.
ואם מישהו חושב שאחד מפרקי "מנאייכּ" , על עסקת "החזרת ציוד" ( נשק שנגנב מצה"ל, והוחזר תמורת דמי ביטוח) הוא פרי דמיונו של התסריטאי המוכשר – ובכן לא. ב1998 נגנבו אלפי סוללות ומפוחים מבסיס פיקוד העורף, יורם לוי ( אז עדיין רק ראש לשכת מודיעין ובילוש במרחב לכיש) הודיע לחברת הביטוח "מגדל" כי יצליח לקבל מהאחים פריניאן את הציוד הגנוב תמורת אי העמדה לדין ו600,000 ש"ח. העסקה הושלמה בהצלחה. יורם לוי טען כי עו"ד חנה מגד מפרקליטות מחוז דרום אישרה את העיסקה.
סוף דבר : רוצחיו של צחי בן אור סגרו עסקת טיעון מגוחכת ( חבלה גופנית בחברתו של בן אור). שמעון אלמקייס, השותף לרצח בוחבוט נידון לעשר שנוהמשך:האחים פריניאן נידונו בעסקת טיעון לחמש שנות מאסר. הם השתחררו ב2011. ועדת זיילר הורתה להדיח מהמשטרה את נצ"מ יורם לוי ולשקול הורדתו בדרגה. מח"ש לא מצאה שיש בו אשמה כלשהיא ו"עובדה" נאלצה להתנצל על שהאשימה אותו בלקיחת שוחד. לאחר פרישתו מהמשטרה שימש כמנהל החופים בעירית אשדוד. קראדי נאלץ , כאמור, להתפטר בעקבות הדו"ח והוא מכהן כיו"ר חברת "דלק". המשטרה, הפרקליטות ומח"ש הוקעו בדו"ח זיילר כגופים כושלים ,לא כגופים מושחתים. רעידת האדמה היתה חייבת להתחולל – אבל לא התחוללה. האורוות לא נוקו.
למה הטרחתי אתכם בפרטי הפרטים של הפרשה הזאת, שהחלה לפני יותר מעשרים שנה?
כדי להסביר לכם שהסדרה "מנאייכּ" , שאינה כפופה לדיני ראיות ואינה צריכה לחשוש מתביעות דיבה – מספרת אמת צרופה הרבה יותר מאשר דו"ח זיילר, פסקי דין של בתי משפט, או החלטות מעוותות של מח"ש. כדי שתדעו שהמשטרה, הפרקליטות, ומח"ש – נגועים בשחיתות עמוקה שלא נוקתה ולא סולקה בעקבות פרשת האחים פריניאן ונספחיה. "מנאייכּ" באה להודיע לציבור שזה ככל הנראה גם המצב היום.
בטח שאין קשר למציאות בכלל לא מקרי בהחלט מערכת בתי המשפט היא ללא שחיתות כלל והכל מושלם שם
למה זאת סדרה כזאת טובההההההה
אגדת חורבן: לא רק סרט היסטורי, אלא מציאות מדממת
השבוע צפיתי בסרט "אגדת חורבן" – דרמה היסטורית על פי סיפורי אגדות החורבן התלמודיות. מראש ידעתי שמסופר על המרד הגדול שהוביל לנפילת בית המקדש השני, ובסיכומה של עלילה בת תשעים דקות המורכבת מקרעי עובדות היסטוריות חוויתי את האִמרה המוכרת: בשל שנאת חינם חרב בית המקדש.
גם מהרושם השטחי שנותר אין להתעלם. אסור לתת לאור השמש ביציאה מאולם הקולנוע לסנוור אותנו לחשוב שמדובר בסיפור היסטורי מעשיר, ולהותיר אותנו ברושם עז של איורים מרהיבים עתירי פרטים, אלא צריך שהוא ימקד לנו את המבט ויאיר על ישראל של כאן ועכשיו. העולם כולו חרב, ובניין החברה הישראלית מתפורר בשל אותה שנאת חינם – בעוצמה מוגברת יותר.
אנחנו נמצאים היום בפילוג גדול וחריף משהיה. אם לפני כאלפיים שנה התפצלו היהודים לשלוש כתות, אז היום אנחנו מחולקים לעשרים-שלושים מחנות, לעשרות מפלגות וסיעות, מגזרים וקהילות. אם בזמנו טבחו היהודים במיליון איש בתוך ארבעה חודשים, נשטפו בנהרות של דם אחיהם, אז היום השנאה מתנהלת בצורה מתוחכמת ונסתרת יותר: במקום לשחוט בכידונים וסכינים, הלשון החלקלקה הפכה חרב חדה.
לא ניתן להשוות ולמדוד את פשעי השנאה בין אז להיום ולהסיק מסקנות. השנאה בימינו מתגלה בצורה האיומה של אדישות לזולת. לאף אחד לא אכפת מה קורה לשכנים שלו, מה עובר על תושבי עירו, ובכלל על כלל אזרחי המדינה. שיא האכפתיות מתגלה רק בזמני מלחמה, אז כולנו מתחברים כאחים לעת צרה, פותחים את הלב רק כדי לזכות בהרגשת ביטחון.
תחלואי האדישות האלו התקבעו בנו כנורמה. אנחנו מסכימים למצב, רואים בו מציאות מקובלת. לכן טוב יהיה לחשוף בעזרת עוד סרטים ויצירות את כל הזוועות והדברים הקשים שעשו היהודים זה לזה במשך ההיסטוריה. לשלוף מהארכיון כל תיעוד שילמד אותנו על הטבע האגואיסטי ההרסני שלנו שמניע אותנו להיאטם לזולת ולא להתחשב בקיומו.
אם לא נטייח את האמת ולא נקבור את העובדות מתוך מניעים כאלה ואחרים, נוכל להבין בחרדה מי אנחנו מאז ועד היום. נקלוט שלא מדובר באנשים שחיו אי-פעם והתעללו זה בזה, אלא שאלה אנחנו שסוחבים איתנו את השנאה מדור לדור. חבית נפץ שרק מחכה לגפרור.
המקובל בעל הסולם כתב כי "אין כאן בעולמנו שום נשמות חדשות על דרך התחדשות הגופית, אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות מתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם בגוף חדש ובדור חדש" ("השלום בעולם"). לכן החשוב ביותר להפנים שהסכנה שכאן עלולה להכות בנו כהרף עין, ועלינו לצלול אל תוך אירועי ההיסטוריה רק כדי לדלות את האמצעים שיש בידינו כדי להינצל.
הפתרון אותו פתרון, הנוסחה אותה נוסחה, כלל אחד לא השתנה לאורך הדורות, והוא הכלל הגדול בתורה, כלומר הכלל הכולל את השיטה כולה: "ואהבת לרעך כמוך". אנחנו מחויבים לחיות בינינו באהבת אחים – זה החוק שהכוח העליון שם מעלינו ומחייב אותנו להתקיים לפיו. לגלות בינינו רעוּת וידידות, דאגה והתחשבות בהתאם ליסודות שמרכיבים אותו. אהבה היא ערך בל יתואר. היא כוללת מסירות לזולת, קבלת חיי האחר כחיינו שלנו, העדפת טובת הזולת על פני האגו שמושך לטובת עצמו. ואיפה אנחנו ביחס לחוק האהבה? איפה אנחנו ביחס לערך הערבות ההדדית?
כבר כתבו חכמים: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו" (ירושלמי, יומא א). אם אנחנו לא בונים בימינו קשר אמיץ, יציב, המושתת על חוקי הטבע שפועלים במיזוג ובהרמוניה נפלאה, אז לא רק שהמעט עוד יחרב, אלא גם נזמין על עצמנו שנאה מכל העולם.
לעם היהודי יש תפקיד רוחני נעלה: להיות כאיש אחד בלב אחד, להתלכד ולעורר מכוח החיבור כוח עליון יותר. הוא המגן והמציל, הוא שמרומם מעל כל החיכוכים האגואיסטים, מכסה הכול באהבה ומאיר לגויים ולעמים. אם נגביר בינינו את האהבה, נזנק לרמות קשר שלא חלמנו, להשגות קסומות. אבל אם רגע אחד נזניח את החיבור בינינו, אז יעלו אותנו ואת הנותר בלהבות.
אאאאאאאאאאאאאאאאאאיאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אני אואוהבהת את אליס