דודו טסה ורביד פלוטניק (נצ'י נצ') – כל הזמן הזה | מתוך הופעה בהאנגר 11 , תל אביב

צילום: טל הייק, איתן חתוכה

כל הזמן הזה

תגיד אתה זוכר את החבר'ה
זוכר תדירה זוכר את הצחוקים
הודעת לי שאתה מאוהב בי אחרי יומיים
וחצי בקושי
בחדרי חדרים בכינו בחוץ צחקנו עד השמיים
אמרת שיש בי ברכה ונישקת לי את הידיים
אמרת אין חברים בעולם הזה
וואלק אדם לאדם זאב
איך הכנסת אותי לעולם שלך
איך אהבת אותי עד כאב
הרבה יותר מכל השרלועות האלה
שהיית איתן לפניי
זוכר יפו ד שמאלה
ים של דמעות בשתי עיניי

אנלא יודעת מה
אנלא יודעת למה

אבל כל הזמן הזה
הייתי לבד
כל הזמן הזה
כל יום מחדש

זוכר ישיבות על הדשא בסירקין
שק קמח בגשם לאוטו
מבסוטים מכל מה שיש לנו
תמיד מכחישים את כל מה שלא טוב
אני הייתי זינה הנסיכה הלוחמת
אתה היית אבי נעלבי
הייתי שומעת את נינה סימון שרה יו דונט נו לאב וואט איז
כשניסיתי להשתנות בשבילך ולהיות אשת חלומותייך
שכשרצית קלאסה הייתי ביונסה, רצית שכונה הייתי פרחה
כשחלמנו לטוס בעולם, אם רק היינו שורדים משברים
כשסיפרת איך אמא שלך עברה מבית חולים לבית חולים לבית חולים

תגיד אתה זוכר את הטוב
זוכר חיבוקים זוכר נשיקות
כי כן היו רגעים, דקות נדירות של דפיקות לב ותשוקות
תגיד עכשיו דוגרי, זוכר את הקריזות זוכר תריבים
זוכר שהלכנו ברחוב כועסים מסתכלים בקנאה על זוגות אוהבים
זוכר תמילים הטובות, איך קיווית לשמוע תודה
זוכר שבכיתי בשקט בסתר פינה של החדר ואיש לא ידע
הם מדברים איתך עליי, כל המשפחה וכל החברים שלך
אני יודעת שאהבת אותי, אהבת כמו שלא אהבת בחיים שלך
אבל החיים חזקים מאיתנו ונתת לגשר ליפול
דיברת כמו ילד כועס ודפוק כשהיית קנאי וחסר ביטחון בגדול
אין ואמא ואבא, אין חשק לכלום
רק גאנג'ה וטבק
ואני מתארגנת כל ערב על שאכטה כאילו החיים שלי סבבה
חיפשתי תדרך לחתוך ממך מבלי לצאת הפוגעת
זוכר התקפי חרדה ולילות לבנים שחשבתי שאני משתגעת
אהבתי אותך בכל רגע נתון, גם שעשית לי דווקא
ריפאתי תלב השבור שלך ואתה בתמורה נעלמת